אמנות של אחרים

לידתו של השיח האסתטי על אמנות יפנית בצרפת במפנה המאה העשרים

תקציר

היסטוריון האמנות אנרי פוסיון (1881-1943 ,Focillon Henri ) היה בין 

ההיסטוריונים הראשונים באקדמיה הצרפתית שהתמחו בתחום מחקר האמנות

היפנית בראשית המאה העשרים. בין השנים 1921-1912 פוסיון פרסם ספרים

ומאמרים, לימד קורס על אמנות יפנית באוניברסיטת ליון, יזם והשתתף בכנס

בינלאומי בנושא אמנות יפנית שנערך בצרפת. פוסיון השתייך לקבוצה קטנה של

היסטוריונים באקדמיה הצרפתית שפעלו בשלהי תקופת הפופולריות המסחרית

הגדולה של חפצי אומנות ואמנות יפנית באירופה וארצות הברית, תנועה

אסתטית שנקראה בצרפתית ז‘אפוניזם )s1870-1910 ,Japonisme). לז'אפוניזם

היה תפקיד מכריע בקידום תחום מחקר אמנות יפנית תחת מודל מערבי של

תולדות האמנות, בזכות התוויותיו את זמינותם של חפצי אמנות ואומנות יפניים

בצרפת. נוכחותה החדשה של האמנות היפנית בצרפת הייתה נושא מבטיח

ומסעיר להיסטוריון צעיר. אך התנאים למחקר באותה התקופה לא סיפקו חוקר

בשיעור קומתו של פוסיון, ובעשור השני של שנות העשרים של המאה העשרים

הוא נטש לגמרי את התחום ופנה למחקר היסטורי של אמנות גותית צרפתית.

בנטישתו הציג את הקשיים בפניהם ניצבו היסטוריונים מערביים, ואת הבעיות

שהתעוררו בתוך דיסציפלינת תולדות האמנות המערבית מול אמנות זרה.

מה היו הקונפליקטים איתם נפגש פוסיון כהיסטוריון של אמנות יפנית בצרפת,

ומיהם סוכני התרבות העיקריים במרחב האוריינטליסטי בצרפת של מפנה המאה

העשרים שהובילו את המחקר על אמנות יפנית עד סופה של תקופת הז'אפוניזם?

במאמר זה אסקור את ספרי תולדות האמנות היפנית החשובים שפורסמו בצרפת

עד לפוסיון מ־1870 ועד העשור השני של המאה העשרים. תחילה אבחן את השיח

על אמנות יפנית בצרפת של שלהי המאה התשע עשרה: מי הם סוכני התרבות

המרכזיים שפעלו בזירה זו? מהם הכוחות שהניעו פרסומים על אמנות יפנית?

מי הם ההיסטוריונים הראשונים שעסקו במלאכה זאת? ומהם גבולות השיח על

אמנות בכלל ועל אמנות יפנית בפרט בתקופה זו? כמסגרת מושגית אנסה לגעת

 בשאלות של זהות ואחרות תחת ביקורת התרבות, כדי להבין את ראשיתה של

התפיסה של האמנות היפנית במערב, וההבדלים בין תפיסה זו במערב לקבלתה

ומעמדה של האמנות ביפן ומדוע נוצרו פערים ביניהם.