"מזה הנתיב עולה יעקב עד הצואר" – על תנועה ושינוי בתוך האילן הקבלי

תקציר

דגמים רבים של האילן הקבלי, תרשים עשר הספירות, הופיעו בעשרות כתבי יד וחיבורים לאורך ההיסטוריה. הדגמים השונים נבדלים זה מזה גם בהיבט הוויזואלי, דהיינו באופן העמדת הספירות ודרכי ארגונן על הדף, וגם בהקשר הטקסטואלי, דהיינו בתכנים שמתקיני האילנות בחרו להכניס אליהם. תופעה זו של שילוב בין טקסט לאלמנט ויזואלי, המכונה "אייקונו־טקסט", מעלה כמה שאלות: כיצד יש "לקרוא" אובייקט זה, האם יש סדר מסוים לקריאה, והאם הוא בכלל נועד לקריאה? מאמר זה מציע מספר כיוונים ראשוניים להתמודדות עם שאלות אלו, בהתייחס למספר אילנות שהמשותף להם הוא הזיקה הברורה לכתבים המיוחסים לר' יוסף ג'יקטיליה, ממקובלי קסטיליה, שפעל במפנה המאות השלוש־עשרה והארבע־עשרה. ניתוח מצאי כתבי היד הרבים של אילנות אלה העלה אפשרות לחלק אותם לשלוש קבוצות, או משפחות, שכל אחת מהן ייחודית הן ברמה הטקסטואלית והן בזו הוויזואלית. במרכזה של כל קבוצה הוצבה דמות מקראית מסוימת, המייצרת מעין נרטיב פנימי בתוך האילן: אילנות שבהם דומיננטית במיוחד דמותו של דוד המלך, ומודגשות מלחמותיו עם הכוחות המבקשים לפרוץ פנימה; אילנות שבמרכזם הוצבה דמותו של יעקב, ועוסקים בהתמודדותו עם לבן ועשיו; ואילנות שבמרכזם הוצב משה, ועוסקים בשאלת לימוד התורה וקיום המצוות. ניתוח הטקסטים המובאים באילנות הללו מאפשר להעמיד נרטיב שלם וקוהרנטי בכל אחת מהקבוצות, ומספק מספר כיוונים מעוררי־עניין לשאלת תפקידו של האילן ומשמעותו בעיני מתקיניו.