עיבוד הקלף לספרי תורה, תפילין ומזוזות בידי יהודים באשכנז בימי הביניים

תקציר

עד לאחרונה רווחה במחקר הטענה כי משלח ידם של יהודי אשכנז בימי הביניים היה מסחר והלוואה בריבית בלבד, וכי חברי גילדות בעלי מלאכה מנעו מיהודים לעסוק באומנות. לאחרונה מתרבים מחקרים המעידים שיהודים בימי הביניים שלחו ידם גם באומנויות לא מעטות. מאמר זה מתאר חדירה מסוימת של יהודים למלאכת עיבוד הקלף, עד לכדי חברות בגילדת יצרני הקלף, תחום שנשמר בתחילת ימי הביניים רק בידיהם של מי שאינם בני ברית בלבד. לתמורה ביחס לעיבוד הקלף תרמו שינויים בעמדתם של אנשי הלכה, לצד תהליכים כלכליים ותמורות בגילדות בעלי מלאכה: בין אנשי ההלכה החלה מוכנות להכיר הלכתית בטכנולוגיית עיבוד הקלף של ימי הביניים, על אף השוני בינה לבין טכנולוגיית העיבוד של תקופת התלמוד, וגבר מנהג אשכנז להסתמך על הטקסט התלמודי; לצד זאת, התמורות הכלכליות באותה עת אפשרו לצרף גם יהודים לגילדות האומנים. השוואת מעמדו של העיבוד בסיד לעיבוד התלמודי בעפצים, לצד משקל־היתר ההולך וגדל שניתן להלכה התלמודית, הביאו לדרישה מצד אנשי הלכה לעבד את הקלף לשם קדושה, ודרישה זו היא שהגבירה יותר ויותר את המעורבות של יהודים בייצור הקלף.