לא-לריק

החלל הריק באמנות פלסטינית עכשווית

תקציר

המאמר דן במרכזיותו של הריק באמנות הפלסטינית העכשווית על רקע מה 
שאופיין במחקר כ״אימת החלל הריק״ באמנות המוסלמית, וזאת דרך שילוב של 
פרספקטיבות פרשניות מתחומי האמנות, הפילוסופיה והמחשבה הפוליטית. 
המאמר מציג עבודות אמנות שטרם זכו למחקר אקדמי שיטתי כדי לנסח מחשבה 
חדשה, המגדירה את הריק כגורם אקטיבי הנושא משמעויות אסתטיות ואתיות. 
הדיון מציע מודל לפיענוח אמנות המיצב הפלסטינית. תחילה יוצג מקומו המרכזי 
של הריק בפעולתן ובעיצובן של עבודות המיצב, ובהמשך ייערך דיון באופן שבו 
החלל הריק קושר בין המיצבים לבין אמנות מינימליסטית מערבית, ובפרט זיקתה 
לפנומנולוגיה של מוריס מרלו־פונטי )Ponty-Merleau). השיח הפנומנולוגי 
ישמש פתח להבנתו של הריק בהקשר למה שמקובל לכנות ״מפנה האַ פקט״ 
)Affect )בשיח של תולדות האמנות ומדעי הרוח. בהמשך להקשר האוניברסליסטי־
מערבי של הדיון בריק, תתברר משמעותו הפוליטית בעבודות המיצב הפלסטיניות 
שבהן עוסק המאמר אל מול השיח בתחום תולדות האמנות שעוסק באמנות 
מוסלמית, ובפרט בהתייחס למושגים ״אימת החלל הריק״ ו״אהבת האינסוף״.